עולם הפוך. מיסטר גולבי אוהב לחשוב על דברים מוזרים. כזה אני. פגשתי את עצמי היום ברגע של חלום, כמו איש בן 80 מסתכל על העולם. הנה מה שיצא לי.
היו היו ימים. זה היה לפני הרבה שנים. ממש הרבה שנים. אלו היו ימים שהיו גבולות ברורים בין המטבח והאמבטיה. הייתי נכנס למטבח, שם הייתי מוצא את הפירות והירקות. קיווי עסיסי, תותים מרהיבים, בננות טריות, אשכולית ריחנית, מלפפון טרי. בארון של התבלינים היו שוכנים אחר כבוד, בקבוקי התבלינים. שומשום, קוקוס טחון, רוזמרין ולואיזה.
אחרי האוכל הייתי יוצא למרפסת, שם אשתי המנוחה זלדה הייתה מטפחת גינת עציצים יפיפייה. היו שם פרחים מכל הצבעים, וגם עץ של יסמין ריחני. לפני השינה הייתי נכנס לאמבטיה שם הייתי מוצא את הפקק של כיור אמבטיה. את השמפו המסורתי של הוואי, את הסינטבון של הבגדים, את המסננת הקטנה, וכמובן את המגבות.
אתמול בלילה הייתי לגמרי מבולבל. נכנסתי למטבח, והארון במטבח היה נראה כאילו נשלף מתוך מפעל של התעשייה הצבאית, כמו מתוך בונקר ההפעלה של כיפת ברזל. היו שם צנצנות שכתוב עליהם שמות של טילים, אומגה 3, סידן, ברזל, B12, ויטמין D, מגנזיום. התבלבלתי, ונשארתי רעב.
הלכתי למקלחת, שם כבר פגשתי את האוכל. שמפו תותים, קונדישינר עם נגיעות של קוקוס, סבון מקליפות של תפוז, ליפה מסיבים של סלרי, ואפילו פילינג מגרגירים של חיטה. סוף סוף הרגשתי בבית. יש מה לאכול.
לא מבין את הצעירים של היום. ממש עולם הפוך.
כשאני לא חושב ולא כותב, אני משוטט כאן בין המדפים מלאי הפתרונות.
בואו גם אתם ליהנות מהמגוון הגדול שלנו, דרך הקישור הבא: קטלוג גולבי